Bava Batra 242

Kapitel 242

א לא היה דיבור עם משה שנאמר (דברים ב, טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר אלי היה הדיבור

1 hatte Moše keine Unterredung, denn es heißt:und als die kriegstüchtigen Männer ausgestorben waren, und hierauf folgt:da redete der Herr mit mir, er unterhielt sich mit mir.

ב עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל

2 U͑la erklärte: Es ist der Tag, an dem Hošea͑, der Sohn Elas, die Wachen abgeschafft hat, die Jerobeám, der Sohn Nebaṭs, auf die Wege gesetzt hatte, um die Jisraéliten von der Wallfahrt abzuhalten

ג רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה

3 R. Mathna erklärte: Es ist der Tag, an dem die Beerdigung der Gefallenen von Bitther gestattet wurde. R. Mathna sagte nämlich: An dem Tage, an dem die Beerdigung der Gefallenen von Bitther freigegeben wurde, ordneten sie in Jabne [den Segen] ‘der Gute und Gütige’ an; der Gute: daß sie nicht verwesten; der Gütige: daß ihre Beerdigung freigegeben wurde.

ד רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל

4 Rabba und R. Joseph erklärten beide: Es ist der Tag, an dem das Holzfällen für den Altar aufhört. Es wird nämlich gelehrt: R. Elie͑zer der Große sagte: Sobald der fünfzehnte Ab heranreicht, ist die Kraft der Sonne gebrochen; man hört dann auf, Holz für den Altar zu fällen. R. Menaše sagte: Man nannte ihn Tag des Axtbruches.

ה מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה

5 Wer von diesem ab hinzufügt, dem wird [Leben] hinzugefügt, wer nicht hinzufügt, schwindet. – Was heißt: schwindet? R. Joseph lehrte: Den begräbt seine Mutter.

ו תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים

6 Die Rabbanan lehrten: Sieben umfaßten das ganze Welt[alter]. Methušelaḥ sah Adam, Šem sah Methušelaḥ, Ja͑qob sah Šem, A͑mram sah Ja͑qob, Aḥija aus Šilo sah A͑mram, Elijahu sah Aḥija aus Šilo, und dieser lebt heute noch. –

ז ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון

7 Sah denn Aḥija aus Šilo den A͑mram, es heißt ja: keiner von ihnen blieb zurück, außer Kaleb, dem Sohne Jephunnes, und Jehošua͑, dem Sohne Nuns!?

ח אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים

8 R. Hamnuna erwiderte: Über den Stamm Levis ist der Beschluß nicht verhängt worden, denn es heißt:in dieser Wüste sollen eure Leiber fallen, alle eure Gemusterten nach eurer ganzen Zahl, von zwanzig Jahren an und darüber; nur diejenigen, die mit zwanzig Jahren und darüber gemustert wurden, ausgenommen ist der Stamm Levi, der erst mit dreißig Jahren gemustert wurde. –

ט ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה

9 Ist denn niemand von den übrigen Stämmen eingezogen, es wird ja gelehrt: Jaír, der Sohn Menašes, und Makhir, der Sohn Menašes, wurden zu Lebzeiten Ja͑qobs geboren und starben erst nachdem die Jisraéliten in das Land einzogen, denn es heißt:und die Einwohner von A͑j schlagen von ihnen ungefähr sechsunddreißig Mann. Hierzu wird gelehrt: Sechsunddreißig, dem Wortlaute gemäß – so R. Jehuda.

י אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין

10 R. Neḥemja sprach zu ihm: Heißt es denn sechsunddreißig, es heißt ja: ungefähr sechsunddreißig!? Vielmehr ist darunter Jaír, der Sohn Menašes, zu verstehen, der die Mehrheit des Synedriums aufwog.

יא אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה (ויקרא כז, ז) ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן כ' אף כאן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים

11 Vielmehr, erklärte R. Aḥa b. Ja͑qob, der Beschluß wurde weder über jüngere als zwanzig noch über ältere als sechzig verhängt. Nicht über jüngere als zwanzig, denn es heißt: von zwanzig Jahren an und darüber; und nicht über ältere als sechzig, denn dies ist aus [dem Worte] und darüber zu entnehmen, das auch bei dem Schätzgelübde gebraucht wird; wie da [das Alter] über sechzig [dem Alter] unter zwanzig gleicht, ebenso glich auch hierbei das Alter über sechzig dem Alter unter zwanzig.

יב איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג או דלמא לקרקף גברי איפלוג

12 Sie fragten: Ist das Jisraélland an die Stämme verteilt worden oder ist es nach der Kopf[zahl] an die einzelnen Personen verteilt worden? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel